הקדמה
אבא כתב את זכרונותיו כאשר פרש מעבודתו בשנת 1978 , לאחר חיי עבודה מלאים. הזכרונות מכסים בעיקר את תקופת השואה, למן פלישת גרמניה לפולין בראשון לספטמבר 1939 וחלוקתה של פולין בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב ועד לעליתו ארצה לאחר תום המלחמה ב-1947.
אוד מוצל מאש, אשר שכל את כל משפחתו וניצל יחידי לאחר ששהה 27 חודשים במחנות ריכוז, מאשוויץ שבדרום פולין ועד לאבנזיי שבאוסטריה, שם שוחרר על ידי האמריקאים. חזק בנפשו ויהודי באמונתו, עמד בכל הקשיים וניצל בדרכי נס. הישיר עיניו אל מלאכי ההשמדה ויכל להם.
במשך השנים שמענו את הסיפורים וחיינו את האירועים כפי שסופרו בלשונו הציורית ותיאוריו החיים. אבא, שלא כאחרים, הרבה לספר על השואה והפך את האימה לסיפורים אנושיים, על התמודדות בקשה מנשוא תוך שמירה על צלם אנוש, אמונה באלוהים והומור.
זכרונות אלו נכתבו בעיקר לצאצאיו, ומטרת הספר למסור את הדברים לשמונה עשר נכדיו למען ידעו ולא ישכחו. הם, הענפים המתחדשים מאילן כרות, ילמדו את סיפורו של יהודי רגיל, אחד ממליוני יהודים שנזרקו לתופת והצליח לצאת ממנו חי ובריא בגופו ובנפשו. סיפור של התמודדות והתחכמות יומיומית על פי התהום עם מלאך המות ומשרתיו עלי אדמות.
כדי לשמור על חיוניות הסיפור ועל שפתו הבלתי אמצעית של אבא, השתדלתי לערוך את החומר מעט מאד ובדחילו. כמעט שלא שיניתי דבר מלבד שיבושי אותיות וכדומה. הוספתי מעט מפות הממחישות את הכתוב ומספר הערות.
בנוסף על סיפור השואה הוספתי פרק על העיירה מאלטש שנכתב ב-1985 ושילבתי ליקוטי סיפורים וקטעים ממכתבים שכתב. בסוף הספר נוספו שירים אשר אבא כתב ביידיש לפני עליתו ארצה, במחנה הפליטים שבסנטה מריה די בגניה, שבדרום איטליה. שירים אילו מצאתי בפנקס שדפיו הצהיבו בין ניירותיו של אבא לאחר מותו. חותני יעקב אורלובסקי, פיענח את הכתב, העתיקו ותירגמם לעברית. הבאתי אותם במקור ובתרגום.
חתמתי את הספר בעץ משפחה. העץ אינו שלם, חלק מהמידע חסר וענפיו גדומים, הי"ד.
שנים רבות נהג אבא לספר את סיפוריו בעל פה לתלמידי המדרשיה בפרדס חנה, ביום השואה וקיים מצות יזכור. סימלי הדבר, שבשבוע בו ישבנו שבעה על אבא, בשנת תש"ן, חל יום השואה והגבורה. יהדהדו דבריו בספר זה ולא יישכח לעד.
יהי ספר זה להנצחת זכר השואה, קדושיה וגיבוריה.
חיים רובינשטיין
ירושלים, תמוז ה'תשנ'ב
הערות העריכה:
הההערות בגוף הספר הוספו על ידי החתום מטה במטרה להבהיר מושגים לבני הדור השלישי, נעזרתי בכתיבתם בספרם של אוטא קראוס ואריך קולקא "בית חרושת למוות – אושוויץ", הוצאת יד ושם, ירושלים תשכ"א. ובמקורות אחרים שיצויינו להלן. המפות נלקטו מאתרי אינרנט ומספרים.
חיים רובינשטיין
מקורות:
1. א' קראוס א' קולקא. בית חרושת למוות אושווויץ, יד ושם ירושלים, תשכ"א
2. לזכר קדושי פרוז'ני ובנותיה שנפלו מידי מרצחים טמאי אדם. כ"ד בשבט - כ"ז שבט תש"ד 1943 .30.1-2.2 ב'. ארגון יוצאי פרוזני והסביבה, דפוס אחדות, ת"א , 1955.
אבא כתב את זכרונותיו כאשר פרש מעבודתו בשנת 1978 , לאחר חיי עבודה מלאים. הזכרונות מכסים בעיקר את תקופת השואה, למן פלישת גרמניה לפולין בראשון לספטמבר 1939 וחלוקתה של פולין בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב ועד לעליתו ארצה לאחר תום המלחמה ב-1947.
אוד מוצל מאש, אשר שכל את כל משפחתו וניצל יחידי לאחר ששהה 27 חודשים במחנות ריכוז, מאשוויץ שבדרום פולין ועד לאבנזיי שבאוסטריה, שם שוחרר על ידי האמריקאים. חזק בנפשו ויהודי באמונתו, עמד בכל הקשיים וניצל בדרכי נס. הישיר עיניו אל מלאכי ההשמדה ויכל להם.
במשך השנים שמענו את הסיפורים וחיינו את האירועים כפי שסופרו בלשונו הציורית ותיאוריו החיים. אבא, שלא כאחרים, הרבה לספר על השואה והפך את האימה לסיפורים אנושיים, על התמודדות בקשה מנשוא תוך שמירה על צלם אנוש, אמונה באלוהים והומור.
זכרונות אלו נכתבו בעיקר לצאצאיו, ומטרת הספר למסור את הדברים לשמונה עשר נכדיו למען ידעו ולא ישכחו. הם, הענפים המתחדשים מאילן כרות, ילמדו את סיפורו של יהודי רגיל, אחד ממליוני יהודים שנזרקו לתופת והצליח לצאת ממנו חי ובריא בגופו ובנפשו. סיפור של התמודדות והתחכמות יומיומית על פי התהום עם מלאך המות ומשרתיו עלי אדמות.
כדי לשמור על חיוניות הסיפור ועל שפתו הבלתי אמצעית של אבא, השתדלתי לערוך את החומר מעט מאד ובדחילו. כמעט שלא שיניתי דבר מלבד שיבושי אותיות וכדומה. הוספתי מעט מפות הממחישות את הכתוב ומספר הערות.
בנוסף על סיפור השואה הוספתי פרק על העיירה מאלטש שנכתב ב-1985 ושילבתי ליקוטי סיפורים וקטעים ממכתבים שכתב. בסוף הספר נוספו שירים אשר אבא כתב ביידיש לפני עליתו ארצה, במחנה הפליטים שבסנטה מריה די בגניה, שבדרום איטליה. שירים אילו מצאתי בפנקס שדפיו הצהיבו בין ניירותיו של אבא לאחר מותו. חותני יעקב אורלובסקי, פיענח את הכתב, העתיקו ותירגמם לעברית. הבאתי אותם במקור ובתרגום.
חתמתי את הספר בעץ משפחה. העץ אינו שלם, חלק מהמידע חסר וענפיו גדומים, הי"ד.
שנים רבות נהג אבא לספר את סיפוריו בעל פה לתלמידי המדרשיה בפרדס חנה, ביום השואה וקיים מצות יזכור. סימלי הדבר, שבשבוע בו ישבנו שבעה על אבא, בשנת תש"ן, חל יום השואה והגבורה. יהדהדו דבריו בספר זה ולא יישכח לעד.
יהי ספר זה להנצחת זכר השואה, קדושיה וגיבוריה.
חיים רובינשטיין
ירושלים, תמוז ה'תשנ'ב
הערות העריכה:
הההערות בגוף הספר הוספו על ידי החתום מטה במטרה להבהיר מושגים לבני הדור השלישי, נעזרתי בכתיבתם בספרם של אוטא קראוס ואריך קולקא "בית חרושת למוות – אושוויץ", הוצאת יד ושם, ירושלים תשכ"א. ובמקורות אחרים שיצויינו להלן. המפות נלקטו מאתרי אינרנט ומספרים.
חיים רובינשטיין
מקורות:
1. א' קראוס א' קולקא. בית חרושת למוות אושווויץ, יד ושם ירושלים, תשכ"א
2. לזכר קדושי פרוז'ני ובנותיה שנפלו מידי מרצחים טמאי אדם. כ"ד בשבט - כ"ז שבט תש"ד 1943 .30.1-2.2 ב'. ארגון יוצאי פרוזני והסביבה, דפוס אחדות, ת"א , 1955.
תצלום: משפחת רובינשטיין לפני השואה יושבים: טודרוס רובינשטיין ורעיתו חיה. עומדים מימין טייבל (יונה), הערשל (נפתלי) ושמאל-מרדכי (המחבר).