מאטהאוזן
הזוועה הראשונה מה שראינו מן ההר, למעלה עד למטה היתה מסילה ועל המסילה קרונית. עם הקרונית הזו היו מורידים סלעים לכתישה. במקום סלעים ראינו כמה אסירים ושחררו למעלה את הבלמים או את הכבל אינני יודע איך זה פעל... בכל אופן הקרונית טסה ללא מעצורים ועד שהיא הגיעה למטה האנשים ממש התרסקו. לזה היו מסוגלים רק חיות רעות. וזה לא היה רשעות לשם רשעות. רק רשעות לשם בידור! ותענוג!
עלינו למעלה, על יד השער עמד צריף עץ ענקי. בין הצריף ובין הגדר המחושמלת היה מרחב כשלושה מטר, הכניסו אותנו לשם. הלילה הגיע עם הקור של האלפים. התחלנו לחפש מים, מים?? בהמשך הצריף בקצה השני היה מטבח. ושם עבדו כמובן גויים, מים אפשר היה לקנות מהם נגד שעון, זהב, כסף, וכו' הגשתי להם אפאראט גילוח חדש עם סכינים וכלי בשביל קצת מים. זרק לי בחזרה את הכלי. עבור דבר פעוט כזה לא נותנים מים! בינתיים אנשים התחילו להכנס לתוך הבנין מצד השער, נכנסו ולא ראינו יוצאים? החלטנו "שזה תא גזים קטן"...אחרת איך זה שאף אחד לא יוצא? נגשתי לחומה של הגדר ורציתי להוריד קצת שלג נקי. מבלי לראות נגעתי בחוטי תיל מחושמלים, למזלי רק בקלות קבלתי מכת חשמל, מן רעידה משונה, וב"ה יצאתי בשלום מזה. החלטנו לשכב לישון על השלג. כבר למדנו את המקצוע הזה... פרשנו שמיכות על השלג וכיסינו עם היתר ושכבנו לישון ישנו עד הבוקר.
השולטים שם היו חברות כבאים. אסירים פולנים גרמנים, הם היו מלובשים כולם בחליפות כחולות עם מגפיים טובים ויפים ועם מקלות, והיו גזלנים ורוצחים לא פחות מהנאצים. נמאס לי לחכות בתור בכדי כבר להכנס שיהיה תאי גז ומה שלא יהיה וכבר לגמור עם הסבל והגלות הזה... אנשים התחילו לשלם גם עבור זה. בכדי לקנות את הכניסה "לגן עדן" בדלית ברירה נתתי להם שלושה שעונים והראיתי להם על חמישה איש. וזכינו סוף סוף להכנס. זה היה מרחק לא גדול ושם מקלחת בשביל 3 - 4 איש.
על יד הכניסה שולחן, קלגס עם מקל וכמה עוזרים. בפינה על השולחן היו צריכים להתפשט ולקחת רק הנעליים והחגורה. רציתי לגשת למקלחת, הקלגס לא נתן לי קודם כל לוקח את החגורה שלי עם סכין פתח את התפר על יד האבזם ומצא כמובן את השלל שהיה שווה הון רב. לקח את השלל והתחיל לחקור אותי מאיפה יש לי את זה? אמרתי שבדרך שהלכנו מאושוויץ לא היה לי חגורה, ראיתי מת בצד הדרך הורדתי ממנו את החוגרה ולא היה לי שום מושג שהיה שם משהו. "תירוץ בשביל פשפשים" אבל תירוץ. המשיך המנוול אבל אני הרווחתי עכשיו, טוב? אמרתי: יכול להיות, אין לי אפילו מושג מה זה. בבית שלך היית מאוד עשיר? בכלל לא בקושי היה לי מה לאכול עזב עם החקירה שמח על הגזל ונתן לי שלושה מקלות "הגונים" ונתן לי להכנס למקלחת.
בא בתור החבר מנדעל, שהמציא את "המחבוא", בנעלים אפילו לא הסתכל... ופתח גם לו את את החגורה ומצא אצלו מאתיים דולר בשביל דבר פעוט כזה אי אפשר לשאוב נחת אחרי השלל שלי?... כדאי לכל הפחות לתת עוד כמה מלקות... ונתן לו 5 מלקות והוא היה חלש נפל על הרצפה והתעלף. נבהלתי ופחדתי שיגמרו אותו תפסתי אותו בראש והכנסתי אותו למקלחת ופתחתי עליו ברז מים קרים והחייתי אותי...
אחרי שיצאנו מהמקלחת נתנו לנו כותונת קרועה וזוג תחתונים והוציאו אותנו החוצה ושם כבר עמדו אנשים אחרי המקלחת וחיכו שיתאספו יותר אז נתגלה לנו הסוד. מה קרה לאנשים שנכנסו ולא ראינו אותם יותר וחשבנו שממיתים אותם? פשוט יצאו מדלת אחרת... גם אנחנו עמדנו וחיכינו לעוד מצטרפים, הקור היה נורא, כמעט ערומים אחרי מקלחת בהרי האלפים בחורף? הרוחות והכפור והשלג. סוף סוף הביאו אותנו לצריף חם, על הרצפה היו מונחים ערימה מזרונים. פשוט נפלנו כבר מהרגליים מעייפות רעב וצמא! בשום אופן לא נתנו לנו אפילו לשבת על הרצפה רק לעמוד.
ככה עמדנו עד הערב. בערב לקחו אותנו לצריף אחר, הרצפה מכוסה שלג, החלונות פתוחים מסביב לשולחנות יושבים "פקידים" ואנחנו עומדים. אם ביום היה קר, אפשר לתאר את הקור בלילה? שם התחילו לרשום כל אחד וחילקו מספרים חדשים, מספרים מפחיות, לקשור מסביב ליד עם חוט ברזל.
החזיקו אותנו עד שעה אחת עשרה אז הובילו אותנו לצריף חדש. נכנסנו לשם, נבהלנו: שכבו אנשים כמו מתים על הרצפה כמו דגים מלוחים בתוך החבית...שורות, שורות ראש לרגליים ורגליים לרא,ש בלי סנטימטר אחד רווח בין איש לאיש. חדר לא גדול ועכשיו הביאו מינימום עוד כחמישים איש. התחילו להעיר את האנשים בכדי לעשות מקום בשבילנו השרתים יצאו עם מקלות והתחילו להרביץ, לאחד פגע בראש לשני ברגליים. והאנשים כמתים ממש התחילו להרים את הגופות הכבדות והלאות. ונתנו פקודה להתישב עם רגליים פשוקות והתישבו אחד בשני, ככה ישבו כל הלילה והחדר השני היה ריק. ישבו שורות שורות החום נעשה בלתי נסבל אנשים התחילו לצעוק באו השרתים עם מקלות והרביצו על הראשים נעשה שקט. פתחו את החלונות, אלו שישבו על יד החלונות קפאו מקור אז הם סגרו. בינתיים הקהל נרדם ככה בישיבה, אז הסדר "התקלקל" באו השרתים עם המקלות וסדרו את השורות ככה כל הלילה כל שעה.
הגיע בוקר לקום לצאת החוצה למסדר. איך תעמוד עם כותונת קרועה בקור כזה? איך שהוא נגמר המסדר ונכנסנו לצריף. לשכב אסור, לשבת אסור, רק לעמוד! חלקו קצת תה, אחרי שבעה ימים ולילות קבלנו קצת מים חמים, ולא מוצאים קצת מים לשתות. יצאתי מהחדר ראיתי חביות מלאות מים ובפנים כל מיני מטאטאים, זה עמד נגד שריפה, ניסיתי לשתות את זה, וזה הסריח ממש סם המוות!! נגשתי לאסלה ונתתי לרוץ המים ומן הצד תפסתי עם היד מים ושתיתי...
עמדנו כל היום על הרגליים בצהרים קבלנו קצת מרק, בערב חתיכת לחם עם מים חמים. ושוב פעם לישון בצורה של אתמול. ככה שלושה לילות ואותם הימים בעמידה עירומים. ברוך השם, ביום השלישי לפנות ערב הביאו לנו בגדים ומעילים התלבשנו ולקחו אותנו לרכבת עם קרונות סגורים. נכנסנו בפנים וקלגס אחד אתנו בפנים והיה כל כך קר שהקלגס נתן לנו רשות להוציא לוח מהרצפה לשבור אותו ולעשות אש בכדי להתחמם. אני לא יודע כמה זמן נסענו, שעתיים שלוש, הגענו לאבנזי שם ירדנו מהרכבת בקפיצות, זה היה רחוק מהתחנה בכדי שאנשים לא יראו אותנו. ונפלנו לתוך שלג עד הבטן והתחלנו ללכת הליכה של ארבע עד חמישה ק"מ.
הזוועה הראשונה מה שראינו מן ההר, למעלה עד למטה היתה מסילה ועל המסילה קרונית. עם הקרונית הזו היו מורידים סלעים לכתישה. במקום סלעים ראינו כמה אסירים ושחררו למעלה את הבלמים או את הכבל אינני יודע איך זה פעל... בכל אופן הקרונית טסה ללא מעצורים ועד שהיא הגיעה למטה האנשים ממש התרסקו. לזה היו מסוגלים רק חיות רעות. וזה לא היה רשעות לשם רשעות. רק רשעות לשם בידור! ותענוג!
עלינו למעלה, על יד השער עמד צריף עץ ענקי. בין הצריף ובין הגדר המחושמלת היה מרחב כשלושה מטר, הכניסו אותנו לשם. הלילה הגיע עם הקור של האלפים. התחלנו לחפש מים, מים?? בהמשך הצריף בקצה השני היה מטבח. ושם עבדו כמובן גויים, מים אפשר היה לקנות מהם נגד שעון, זהב, כסף, וכו' הגשתי להם אפאראט גילוח חדש עם סכינים וכלי בשביל קצת מים. זרק לי בחזרה את הכלי. עבור דבר פעוט כזה לא נותנים מים! בינתיים אנשים התחילו להכנס לתוך הבנין מצד השער, נכנסו ולא ראינו יוצאים? החלטנו "שזה תא גזים קטן"...אחרת איך זה שאף אחד לא יוצא? נגשתי לחומה של הגדר ורציתי להוריד קצת שלג נקי. מבלי לראות נגעתי בחוטי תיל מחושמלים, למזלי רק בקלות קבלתי מכת חשמל, מן רעידה משונה, וב"ה יצאתי בשלום מזה. החלטנו לשכב לישון על השלג. כבר למדנו את המקצוע הזה... פרשנו שמיכות על השלג וכיסינו עם היתר ושכבנו לישון ישנו עד הבוקר.
השולטים שם היו חברות כבאים. אסירים פולנים גרמנים, הם היו מלובשים כולם בחליפות כחולות עם מגפיים טובים ויפים ועם מקלות, והיו גזלנים ורוצחים לא פחות מהנאצים. נמאס לי לחכות בתור בכדי כבר להכנס שיהיה תאי גז ומה שלא יהיה וכבר לגמור עם הסבל והגלות הזה... אנשים התחילו לשלם גם עבור זה. בכדי לקנות את הכניסה "לגן עדן" בדלית ברירה נתתי להם שלושה שעונים והראיתי להם על חמישה איש. וזכינו סוף סוף להכנס. זה היה מרחק לא גדול ושם מקלחת בשביל 3 - 4 איש.
על יד הכניסה שולחן, קלגס עם מקל וכמה עוזרים. בפינה על השולחן היו צריכים להתפשט ולקחת רק הנעליים והחגורה. רציתי לגשת למקלחת, הקלגס לא נתן לי קודם כל לוקח את החגורה שלי עם סכין פתח את התפר על יד האבזם ומצא כמובן את השלל שהיה שווה הון רב. לקח את השלל והתחיל לחקור אותי מאיפה יש לי את זה? אמרתי שבדרך שהלכנו מאושוויץ לא היה לי חגורה, ראיתי מת בצד הדרך הורדתי ממנו את החוגרה ולא היה לי שום מושג שהיה שם משהו. "תירוץ בשביל פשפשים" אבל תירוץ. המשיך המנוול אבל אני הרווחתי עכשיו, טוב? אמרתי: יכול להיות, אין לי אפילו מושג מה זה. בבית שלך היית מאוד עשיר? בכלל לא בקושי היה לי מה לאכול עזב עם החקירה שמח על הגזל ונתן לי שלושה מקלות "הגונים" ונתן לי להכנס למקלחת.
בא בתור החבר מנדעל, שהמציא את "המחבוא", בנעלים אפילו לא הסתכל... ופתח גם לו את את החגורה ומצא אצלו מאתיים דולר בשביל דבר פעוט כזה אי אפשר לשאוב נחת אחרי השלל שלי?... כדאי לכל הפחות לתת עוד כמה מלקות... ונתן לו 5 מלקות והוא היה חלש נפל על הרצפה והתעלף. נבהלתי ופחדתי שיגמרו אותו תפסתי אותו בראש והכנסתי אותו למקלחת ופתחתי עליו ברז מים קרים והחייתי אותי...
אחרי שיצאנו מהמקלחת נתנו לנו כותונת קרועה וזוג תחתונים והוציאו אותנו החוצה ושם כבר עמדו אנשים אחרי המקלחת וחיכו שיתאספו יותר אז נתגלה לנו הסוד. מה קרה לאנשים שנכנסו ולא ראינו אותם יותר וחשבנו שממיתים אותם? פשוט יצאו מדלת אחרת... גם אנחנו עמדנו וחיכינו לעוד מצטרפים, הקור היה נורא, כמעט ערומים אחרי מקלחת בהרי האלפים בחורף? הרוחות והכפור והשלג. סוף סוף הביאו אותנו לצריף חם, על הרצפה היו מונחים ערימה מזרונים. פשוט נפלנו כבר מהרגליים מעייפות רעב וצמא! בשום אופן לא נתנו לנו אפילו לשבת על הרצפה רק לעמוד.
ככה עמדנו עד הערב. בערב לקחו אותנו לצריף אחר, הרצפה מכוסה שלג, החלונות פתוחים מסביב לשולחנות יושבים "פקידים" ואנחנו עומדים. אם ביום היה קר, אפשר לתאר את הקור בלילה? שם התחילו לרשום כל אחד וחילקו מספרים חדשים, מספרים מפחיות, לקשור מסביב ליד עם חוט ברזל.
החזיקו אותנו עד שעה אחת עשרה אז הובילו אותנו לצריף חדש. נכנסנו לשם, נבהלנו: שכבו אנשים כמו מתים על הרצפה כמו דגים מלוחים בתוך החבית...שורות, שורות ראש לרגליים ורגליים לרא,ש בלי סנטימטר אחד רווח בין איש לאיש. חדר לא גדול ועכשיו הביאו מינימום עוד כחמישים איש. התחילו להעיר את האנשים בכדי לעשות מקום בשבילנו השרתים יצאו עם מקלות והתחילו להרביץ, לאחד פגע בראש לשני ברגליים. והאנשים כמתים ממש התחילו להרים את הגופות הכבדות והלאות. ונתנו פקודה להתישב עם רגליים פשוקות והתישבו אחד בשני, ככה ישבו כל הלילה והחדר השני היה ריק. ישבו שורות שורות החום נעשה בלתי נסבל אנשים התחילו לצעוק באו השרתים עם מקלות והרביצו על הראשים נעשה שקט. פתחו את החלונות, אלו שישבו על יד החלונות קפאו מקור אז הם סגרו. בינתיים הקהל נרדם ככה בישיבה, אז הסדר "התקלקל" באו השרתים עם המקלות וסדרו את השורות ככה כל הלילה כל שעה.
הגיע בוקר לקום לצאת החוצה למסדר. איך תעמוד עם כותונת קרועה בקור כזה? איך שהוא נגמר המסדר ונכנסנו לצריף. לשכב אסור, לשבת אסור, רק לעמוד! חלקו קצת תה, אחרי שבעה ימים ולילות קבלנו קצת מים חמים, ולא מוצאים קצת מים לשתות. יצאתי מהחדר ראיתי חביות מלאות מים ובפנים כל מיני מטאטאים, זה עמד נגד שריפה, ניסיתי לשתות את זה, וזה הסריח ממש סם המוות!! נגשתי לאסלה ונתתי לרוץ המים ומן הצד תפסתי עם היד מים ושתיתי...
עמדנו כל היום על הרגליים בצהרים קבלנו קצת מרק, בערב חתיכת לחם עם מים חמים. ושוב פעם לישון בצורה של אתמול. ככה שלושה לילות ואותם הימים בעמידה עירומים. ברוך השם, ביום השלישי לפנות ערב הביאו לנו בגדים ומעילים התלבשנו ולקחו אותנו לרכבת עם קרונות סגורים. נכנסנו בפנים וקלגס אחד אתנו בפנים והיה כל כך קר שהקלגס נתן לנו רשות להוציא לוח מהרצפה לשבור אותו ולעשות אש בכדי להתחמם. אני לא יודע כמה זמן נסענו, שעתיים שלוש, הגענו לאבנזי שם ירדנו מהרכבת בקפיצות, זה היה רחוק מהתחנה בכדי שאנשים לא יראו אותנו. ונפלנו לתוך שלג עד הבטן והתחלנו ללכת הליכה של ארבע עד חמישה ק"מ.
