יום שישי, 1 באוגוסט 2008

השלטון הבולשבקי:

השלטון הבולשבקי:
המאסרים התחילו והמשלוחים לסיביר גם התחילו. על כל דבר קטן שהופיע בחנויות הרשמיות מיד היה תור של מאות אנשים, מיד האנשים למדו לפחד אחד מהשני, וזה לא היה פחד שווא, מפני שכל הלשנה היתה מספיקה לחסל בן אדם או משפחה שלמה.
העיירות הקטנות נהפכו לסטטוס של כפרים ובכפר לא צריך תעודת זהות, ובלי תעודת זהות בן אדם לא יכול לזוז, הוא לא יכול לבוא לעיר אחרת ולהשאר ללון ואם אתה נמצא במקום קטן, הבן אדם נמצא במעקב תמידי תחת עין פקוחה ואם אתה לא עובד אז אתה טפיל.
התחילו לשלוח את האזרחים לעבודות כפיה ממש. למשל: החליטו לבצע תכנית פולנית ישנה. הפולנים תכננו לחבר את הדניפר עם הבוג דרך הנהר מוכביץ. הפולנים תכננו לעשות תוך עשר שנים ע"י אסירים בכדי לחסוך כסף.
הבולשביקים "אמרו" שהאוכלוסיה מכל הארץ אינה טובה יותר מאסירים ונתנו פקודה לכולם לצאת לעבודה. הכל נעשה על-פי אסיפות. פתאום קראו לאסיפה, כמעט כל יום בענין אחר. כמובן כל אחד מי שהיה יותר חשוד שהוא נגד המשטר, השתדל לשבת מה שיותר קרוב לבמה בכדי שיראו אותו שהוא משתתף ומוחא כפיים חזק, חזק, לאות הסכמה לכל מה שנאמר. וכמובן שכל נואם ונואם גמר עם "הלל" גדול על המנהיג הדגול, שמש העולם, "אבי האומות", החבר סטלין!! ובאסיפות האלה הודיעו שצריכים לצאת לעבודה וזה הספיק שיצאו...
או שצריכים לצאת ליערות לכרות עצים או שהטילו מס מסוים וכל זה תוך עשרים וארבע שעות וכמובן מי שבא לשלם באותו היום, כמה שעות מאוחר יותר, כבר היה חשד שהוא מתנגד, מפני שלא היה מן המהדרים והמקדימים, שלא שלם מרוב שמחה בבוקר השכם...
בגורלי נפלה הזכות לצאת לשלשה ימים לבנות התעלה בקוברין, שזה חמישים ק"מ מעיירתנו. לנסוע לשם ניתן היה רק ברכבת והרכבת הינה פרשה בפני עצמה. מי אומר שרכבת צריכה להגיע בזמן? ומי זה אומר שכשהיא מגיעה, היא צריכה לעצור ולתת לכל הנוסעים לעלות ? הרי זאת מלחמה, ונוסף לזה צריך ללמד "הבורגנים", האלו שחיו בארץ בורגנית ופשיסטית, קצת חינוך סוציאליסטי !!!
הגענו איך שהוא לקוברין וחיפשנו מקום ללון. היכן? מובן מאליו בכל בית שמוצא חן בעיניך. הלא הכל הוא "שלנו"... ובכל בית שנכנסת, מצאת קודם כל בעל בית מפוחד ומבוהל, כארנבת הבורחת מהצייד. כמובן שהוא שמח לראות יהודים באים, אבל הוא עמד ללא אונים מפני שהבית כבר היה תפוס ע"י עשרות גויים והסרחון היה בלתי נסבל.
העבודה נוהלה בשלוש משמרות, אלה יצאו ואלו חזרו., הרצפה היתה מכוסה עם קש וזה היה מקום המנוחה. ככה עברנו מבית לבית עד שמצאנו בית שהיה בו עוד מקום למשמרת שלישית. ככה יצא לנו לצאת לעבודה בשתיים בלילה.
לפני מקום העבודה, היתה "מסעדה" גדולה, אשר בכדי להכנס לשם היו צריכים מרפקים לא חלשים!! ושם יכולתי להשיג 1 ק"ג לחם, כמו טיט, וליטר תה ז"א מים צבועים. הכל כמובן בתשלום.
בהגיעי למקום העבודה ראינו תמונה בלתי נשכחת. אנשים, סוסים, ועגלות כחול הים ושלטים גדולים עם סיסמאות פטריוטיות. רק למלא המכסות ולעבור אותן. כל אלו שמלאו, כמובן ששמותיהם מופיעים שוב בלוחות מודעות גדולות בציון לשבח וההיפך מי שלא מילא המכסה שמותיהם מופיעים בלוח קלון!!!
היינו שישה יהודים מעיירתנו, עבדנו כולנו במקום אחד וחפרנו ברצינות והתמדה מפני שבאמת ובתמים רצינו למלא את המכסה, חמישה או שישה מטר מעוקב. בסוף המשמרת בא מנהל עבודה, מדד והתוצאה כמובן שלא מלאנו את המכסה ורחוק מזה...
תפסתי את הפרינציפ ועליתי על השקר הגדול ששרר במקום! ואמרתי לחברה חבל על המאמצים, את המכסה לא תמלאו בשום אופן. על כן היתה הצעתי ביום השני לעבודה לבוא למקום ולעמוד ולא לעבוד רק להעמיד פנים כאילו עובדים ואני הלכתי לעמוד בתור איפה שמוכרים וודקה (שם זה היה נקרא שמחלקים) מפני שהכסף לא קבע העיקר להשיג...בגמר המשמרת בא שוב המודד, מנהל העבודה לכשהתכופף למדוד, זרקתי על האדמה רבע ליטר וודקה, ותתפלאו מאוד לקרוא שבאותו היום "מלאנו" המכסה...
אחרי גמר שלשה ימי עבודה, חוזרים הביתה. אנחנו הולכים לקבל תשלום, אומרים לנו שיביאו לנו הכסף הביתה. הסכום שהייתי צריך לקבל לא כיסה את הוצאות הנסיעה. בהגיעי הביתה מצאתי הודעה שניה לצאת ל3 ימי עבודה. ראיתי בזה שיטה של התנכלות ושיעבוד רק בכדי לשבור ולדכא את האנשים. חיפשתי נימוק מתקבל על הדעת ומצאתי נימוק משפחתי לבקשת דחיה עם הבטחה לצאת בזמן אחר לעבודה לזמן ממושך, ולמזלי קבלתי את הדחיה. בינתיים הגיע שלם לשלם עבור ימי העבדוה ולתומי הלכתי לבקש כספי וקבלתי תשובה...שבכלל אינני מופיע ברשימה של העובדים...כך הלך לאיבוד רבע ליטר וודקה...