זיכרונותיו של אבי נכתבו בשנת 1987, כשלש שנים לפני פטירתו בחג שני של פסח תש"ן (1990). אחותי הנהיגה מנהג כי לכל אחד מהנכדים תוענק חוברת הזיכרונות ביום הבר/בת המצווה שלהם/ן. לא עמדנו במשימה זו במלואה, אך בחלקה הגדול. מרבית הנכדים ביקרו במחנות ההשמדה ובמיוחד באשוויץ I ובביקרנאו, שם היתה חוברת זו למדריך פרטי וחלקם אף הקריאו קטעים מהזיכרונות לחבריהם. הם הנהיגו מינהג שבו כל אחד המגיע לבירקנאו חיפש בעזרת המפה שלנו את בלוק 18 והדליקו שם נר זיכרון לזכר כל בני המשפחה שניספו במחנה השמדה זה ובמקומות אחרים. הם הותירו אחריהם פתק עם שם והבאים אחריהם , שנים אחדות אחר מכן, מצאו את הפתק והדליקו את נרם שלהם. פינה אישית בתופת.
בכך הם תרמו להמשך הזיכרון - שזו מטרת הבלוג. שנדע כולנו ונזכור את הימים האפלים. זהו סיפורו של יהודי אחד ממאות אלפים, ממליוני היהודים שעברו מסלול בלהות דומה. קשה להכיל את הסיפור האישי ולא ניתן לתפוס את מכפלת כל הסיפורים האישיים. יהודי שאינו סופר, ומספר לתומו את אשר אירע לו, בהדגישו מה שחשוב לו. כך סיפר לילדיו, כך כתב וכך רצה שנזכור אותו.
הוספנו מפות ותצלומים, ונוסיף עוד בכדי להגדיל את הידיעה ואת ההבנה.
לא נשכח ולא נסלח!
